איך באמת קמים כול בוקר לעבודה שבאמת אוהבים? הסיפור האישי שלי

לא הרבה יודעים אבל הסיפור שלי בכלל מתחיל במשאית. יום אחרי שהזדכיתי על המדים והשתחררתי מהשירות הצבאי, התחלתי לעבוד בחברה קמעונאית מאוד גדולה ועברתי בה מספר רחב מאוד של תפקידים. בהתחלה עבדתי כמדפיסת חשבוניות ועם הזמן קודמתי לעבוד במכירות מול לקוחות מכרז גדולים וחייתי את החיים הטובים של בת 20 טיפוסית (הרבה שעות עבודה והמון שעות בקניון).

רצה הגורל ובוקר אחד קמתי בבוקר ללא היכולת לראות בעין שמאל. לא עזרו כול הרופאים והמומחים שפניתי אליהם בכול רחבי הארץ, האשפוזים הרבים והניסיונות לשפר את המצב עם הרפואה המערבית - הראייה בעין שמאל לא חזרה אלי וגם אני לא חזרתי לעבוד באותה התקופה.

עברו כמה חודשים עד שהתרגלתי לראות רק בעין אחת (אבל לחדד את החושים האחרים) והתחלתי לעבוד בחברת תקשורת מאוד גדולה (בימים שבהם עבודה בשירות לקוחות הייתה יוקרתית וכללה בונוסים שמנים ותן ביס כמעט לכול מסעדה בעיר). מהר מאוד הבנתי ש"תודה שהתקשרתם, מדברת סיגל, במה אוכל לעזור?" זה ממש לא אני והתחלתי לחשב מסלול מחדש.

התחלתי לחפש את עצמי. חסרת כול כיוון וכמעט מיואשת החלטתי להקשיב לעצה של חברה שאמרה לי לפנות לאנשים שאותם אני מעריכה בחיי ולשאול אותם לדעתם, מה אני צריכה להיות כשאהיה גדולה? 

פניתי אל אבא שלי היקר. הוא אמר לי שהוא שמע שיש מן כזו מודה חדשה (לשון של מבוגרים מפעם) שבה נשים הולכות לנשים אחרות ומורחות על הציפורנים שלהן לק שלא יורד, הוא התכוון ללק ג'ל. שמחה ומאושרת וגם כזו שמאז ומתמיד אהבה להשקיע במראה החיצוני, הלכתי ללמוד את המקצוע שבו אבא שלי אמר לי שארוויח מספיק כסף כדי להיות אישה עצמאית ולקנות לעצמי כול מה שרק ארצה (ניצני הפמיניזם התחילו עוד בבית). ימים עברו ולמרות אהבתי לטיפוח ויופי, אשפית של לק ג'ל לא נהפכתי להיות, אפילו מאוד רחוקה מזה. האמת? הייתי גרועה בזה!

חישוב מסלול מחדש והפעם בעצת אימא שלי התחלתי ללמוד בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון. שנים נפלאות של העמקה "במדעי הדשא" ואוירה סטודנטיאלית איכותית הביאו אותי לאחר שלוש שנים לקבל תואר ראשון בחינוך וספרות עברית ועם אפס ידיעה מה אני הולכת לעשות משם והלאה.

חישוב מסלול שוב מחדש, החזיר אותי לחברה שבה עבדתי בעבר והפעם לתפקידים אחרים. בשנים הראשונות עבדתי במחלקת ההפצה ובהדרכה בלוגיסטיקה עד אשר נפתחה בידי הזדמנות לתפקיד במשאבי אנוש וגיוס והחלטתי להודות ליקום (ולמנהלת משאבי האנוש) שפתחו לי עולם שלם של ידע ועניין.

שנים עברו ואני התחלתי להרגיש שמצאתי סוף סוף יעוד. נהניתי להדריך, נהניתי לראיין, ללוות עובדים ועובדות חדשים ולגעת בעולם שלם של תרבות ארגונית שנרקמת על ידי האנשים בשטח. התחלתי להתעניין המון בפיתוח הדרכה ובהנחיית קבוצות, הלכתי ללמוד קורסי אימון והנחיית קבוצות והתחלתי אז גם את דרכי הראשונה בהנחיית קבוצות במחלקת החינוך במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס בבאר שבע, עמותת מסל"ן.

בשנת 2012 קרה דבר מדהים! ודניאל שלי נולדה ונכנסה לחיינו. יחד עם הלידה שלה, הבנתי גם אני, שמשהו בי נולד מחדש והגיעה הרגע לחשב מסלול (שוב) מחדש. בעקבות חלום ישן שהיה לי וחברות טובות לאורך הדרך הצלחתי להגשים חלום ראשון ולהתחיל לעבוד במרכז סטארט אפ באר שבע, מרכז הצעירים של העיר. 

עבדתי בסטארט אפ כ-8 שנים שבהם ניהלתי את תחום התעסוקה ופיתוח הקריירה לצעירים. עבדתי עם צוות של מגשימי חלומות ופעלנו יחד למען צעירי העיר ולמען האמונה שלכול אחד יש פוטנציאל ודרך להצליח בה. הנחתי סדנאות, ביצעתי מאות של ליווים תעסוקתיים ורקמתי פרויקטים עם עשרות שותפים ארציים ועירוניים. זו הייתה תקופה שלימדה אותי מאוד על עצמי, על אחרים ועל שוק התעסוקה שיש בו הרבה עניין ואתגר והוא יכול לספק לכול אחד מקום של אהבה ומשמעות.

לימים קישרה אותי אחת הנשים שליוויתי לחברת ייעוץ גדולה בעקבות האימון שקיבלה ממני. בזכותה התחלתי לעבוד גם בחברת הייעוץ הגלובאלית AKT וליוויתי את כל גל המפוטרים של טבע, אינטל וHP במשבר הכלכלי הגדול. עבדתי עם דרגי הנהלה בכירים וגם עם אנשי רצפת היצור, במגוון של גילאים, במגוון של מקצועות. הצלחתי לדייק לעצמי את האהבה שלי למפגש עם אנשים ולהגשמה של חלומות תעסוקתיים וגם להנחיה של קבוצות משימתיות ותהליכיות בהקשרים תעסוקתיים.

לאורך הדרך לא הפסקתי ללמוד ולהעשיר את עולם הידע שלי. המשכתי ללמוד עוד שלושה קורסים של הנחיית קבוצות, שיטות אימון נוספות (אישיות וקבוצתיות). לקראת גיל ה40 החלטתי גם לחזור אל ספסל הלימודים ולסיים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בתוכנית מנהלים.

תמיד חלמתי והאמנתי שיהיה לי עסק משלי. שחייתי לא מעט שנים בעולמות שכירים כדי להבין שיש דברים שאני אוהבת לעשות, ויש דברים שאני הכי אוהבת לעשות!

היום אני עצמאית וקמה כול בוקר לעבודה שאני באמת אוהבת! 

הסיפור המקצועי שלי לימד (ובטוחה שעוד ילמד) אותי כמה תובנות חשובות:

1. הגעתי לאן שהגעתי בגלל עבודה קשה והתמדה. תמיד היה חשוב לי להיות מספיק בקיאה ומדויקת במה שאני עושה. התמסרתי לדברים שאני עושה ותמיד חקרתי עם עצמי לאורך הדרך מה עושה לי טוב, מה אני אוהבת, כמה אני טובה בזה והאם זה מעניין אותי? גם כאשר פחדתי החלטתי ללכת עם האמת שלי ולנסות להגשים. מקסימום, זה הצליח!

2. הבנתי שנטוורקינג ומיתוג עצמי אלו לא שיטות לחיפוש עבודה אלא דרך חיים. על אף שהגעתי למה שהגעתי בזכות עבודה קשה והתמדה, אם לא היה לי האנשים הנכונים לצידי לאורך הדרך, יכול מאוד להיות שהיה לוקח לי הרבה יותר זמן להגיע לעבודה שאני באמת אוהבת!

3. שבסופו של יום כשאני חוזרת הביתה מחכים לי האהבות של חיי שאפשרו לי לאורך השנים, וגם עכשיו, לעשות את מה שאני אוהבת ללא רגשי אשם ועם תחושה שהם מאמינים בי לאורך כול הדרך (לפעמים אפילו יותר ממה שאני מאמינה בעצמי) עדי ודניאל שלי, אתם האור של חיי!

תוכלו לצפות בי מספרת את הסיפור שלי בכנס נשים וקריירה שנערך בבאר שבע בהשתתפות נשים משפיעות בדרום